היא היתה לבדה בבר המלון, כמו גם היא עישנת, אף אחת מהן אני חושבת שהיא עשתה מעולם. היא לא עישנה לבדה, כמו גם היא לא לשבת ב בתי מלון. כמו גם היא שתתה. עישון בלי בעל סיגריות, מעשן את הסיגריות הבר, כמו גם לא משלה, שותה ג’ין ישר, כמו גם לא מרטיניס. כסף הכסוף שלה היה פתוח בחיקה, כמו גם היא תסתכל על פיסת הנייר בולטת ממנה. הוא אמר “מלון אמבסדור, 7:30”.
זה היה 7:35 עכשיו.
מהמקום שבו היינו נוכל לראות את הכניסה הקדמית של המלון, כמו גם לא לקחה את עיניה ממנה. עם זאת, ראיתי אותו קודם, כמו גם אז ידעתי למה היינו שם, לבד.
חמישה צעדים, עקביה היו קשים על הרצפה. המשקה בפניו, ואחריו הזכוכית שנפצצה על הרצפה.
“אל תבוא הביתה הלילה,” אמרה. הוא נראה ירוק. “אני משנה את המנעולים, עורכי הדין יתקשרו אליך בבוקר”. תסתכל על הפלוזות על זרועו – בהחלט פוזלזי, בחלוק למפה, כמו גם גל עני. “אין לו שום סוג של כסף, את יודעת, הכול שלי, מזל טוב בשבילך”.
לברמן יש את התיק שלה, כמו גם מבט אוהד. “המשקה האחרון היה על הבית,” אמר, וכן חייכה.
הנהג חיכה. הוא העמיד פנים שהיא בעד שהיא לא בוכה. “בית, גברתי?”
כשהגענו הביתה, המשרתת של הבית לקחה אותי ממנה, כמו שאני מוברש, כמו גם שודרתי, כי הריחתי מאוד של עשן.
שתף זאת:
טוויטר
פייסבוק
ככה:
כמו טוען …
קָשׁוּר
החיים הסודיים של שמלות # 14march 27, 2008with 80 תגובות
חייהם הסודיים של השמלות. 7 0, 2006with 35 תגובות
חייהם סודיים של שמלות # 15XTOBOR 10, 2009With 32 תגובות